החלטה בתיק ב"ש 90824/05

1.         זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו בתיק פ"ח 1043/05, בגין כתב אישום שהוגש כנגדו המייחס לו עבירות של אינוס ואיומים, כמפורט באישום הראשון, וכן עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה ואיומים, נשוא האישום השני.

            לציין, שהאישום הראשון, שעניינו עבירות האינוס והאיומים, נעבר לכאורה על ידי המשיב בחודש אוקטובר שנת 04', אך תלונה בנדון לא הוגשה אז אלא רק לאחר האירועים נשוא האישום השני, הכל כפי שיפורט בהמשך.

2.         ב"כ המשיב, עו"ד שקלאר, אמנם חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אך בחינה ובדיקה מעמיקים של טיעונו מעלים שמדובר בעצם בהסכמה לקיומן של ראיות לכאורה, אך זאת תוך הפניית בית המשפט להודעה המאוחרת שנמסרה על ידי המתלוננת, הודעה שמקריאתה ניתן להבין שהדברים הם לא בדיוק כפי שנמסרו בהודעה הראשונה, כאשר מדובר במתלוננת שהגישה תלונתה על רקע של כעס ורוגז כלפי המשיב, ורצון לפגוע בו מעבר לדרוש, אך לאחר מחשבה ושקילה נוספים ביקשה להמעיט ולגמד מחומרת מעשיו במידת האפשר.

            ב"כ המשיב עוד העלה טענות כנגד העדר כל ראיה מסייעת לחיזוק גרסת המתלוננת כמפורט באישום הראשון, וביקש מבית המשפט לראות בכך משום פגם וליקוי בתשתית שמצדיקים בנסיבות העניין אי קבלת הבקשה למעצר.

3.         לציין, שלצורך הרשעה בעבירה של אינוס, אין חובה בדין לראיה מסייעת, מקל וחומר כאשר מדובר במעשה אינוס שבוצע לכאורה על ידי המשיב לפני מספר חודשים, ויש להניח שסימנים של אלימות פיזית, אם היו בכלל, לא נותרו על גופה של המתלוננת.

            אין גם לקבל טיעון על פיו רק בהתקיים ראיות מחזקות, יכול בית המשפט לקבוע קיומה של תשתית ראייתית, והרי אין לפסול אפשרות שבה המתלוננת לא תפרט בפני אחרים על מעשי האינוס, ואף על פי כן בית המשפט ימצא לנכון לקבוע קיומה של תשתית ראייתית מספקת וגם מוצקה דיה בנסיבות העניין.

            אמנם עו"ד שקלאר ביקש לבחון את גרסתה הראשונית של המתלוננת, לפיה היא סיפרה גם לחברתה, כמו גם לאמה על מעשיו של המשיב, ומחקירתן של אלה במשטרה עולה שאלה לא ידעו דבר וחצי דבר לגבי מעשי האינוס, אך לציין שהן החברה והן האם ציינו בהודעתן שהמתלוננת לא נהגה לשתפן בכל דבר הקורה עימה, לבטח לא בכל הקשור ליחסים האינטימיים בינה לבין המשיב.

4.         עיינתי בתיק החקירה, בהודעות המתלוננת, גרסתו של המשיב ויתר הראיות שקיימות בתיק החקירה, ולא אוכל לקבל את טיעונו של עו"ד שקלאר לפיו מדובר במי שביקשה להעניש את המשיב על לא עוול בכפו, או על מי שביקשה להפליל את המשיב בעבירה שלא בוצעה על ידו, אלא ככל הנראה מדובר במתלוננת שבשלב מסויים לא יכלה לסבול יותר את התנהגותו האובסיסיבית של המשיב, את קינאתו אליה, את הבדיקות הפולשניות שביצע בגופה על מנת להוכיח את טענותיו בדבר בגידתה בו, בדיקת הפלאפון שלה על ידו, וכן את החשש ממנו - ומשום כל אלה אזרה אומץ ופנתה למשטרה בתלונה בנוגע לכל האירועים נשוא האישום השני, ואגב כך סיפרה גם על האישום הראשון (ראה לצורך זה את הודעתה מיום 28/2/05, עמ' 2, שורות 18 ,20 (לגבי החשש שלה שיהרוג אותה), 21 (לגבי לקיחת מכשיר הטלפון הסלולרי), 26 (לגבי מעשי האונס) ובהמשך העמוד לגבי הקינאה שהטריפה את דעתו של המשיב).

            גם בהודעתה המאוחרת של המתלוננת, מיום 7/3/05, בה תלה הסניגור את עיקר טיעונו, חזרה המתלוננת וציינה שגרסתה המקורית היא אמת לאמיתה, אך בהמשך ניסתה לגמד כאמור מחומרת מעשיו של המשיב, טענה שהוא לא היכה אותה, הוסיפה שמעשה האונס לא היה תוך כדי שימוש בכוח, הדגישה העובדה שהוא היה שתוי במועד האירוע, ביקשה להבהיר את רצונה לשחרר את בעלה ממאסר, אך ביחד עם זאת חזרה וציינה כשהיא מבקשת שהוא ישוחרר בתנאים של מעצר בית בעיר אחרת, שלא יתקרב אליה, ציינה שהיא עושה זאת על מנת לסייע לילד המשותף של בני-הזוג שמבקש לברר אודות גורלו של אביו.

5.         לפיכך, מוצא אני לקבוע קיומה של תשתית ראייתית מספקת לשלב זה של הדיון.

            אם אוסיף לכך את גרסתו של המשיב שלא שש לשתף פעולה עם המשטרה, אך ביחד עם זאת במענה לשאלה אם אשתו בוגדת בו השיב שהוא חושב שכן, טען שלא זוכר דבר האיום על חייה, שיהרוג אותה במידה ויתפוס אותה עם אחר.

6.         הוריתי על הגשת תסקיר מעצר בהסכמת התביעה, ואכן התמונה שעולה מהתסקיר מצביעה על מי שתפקודו היה נורמטיבי משך שנות חייו, אך ביחד עם זאת שירות המבחן התרשם שיש למשיב תחושות קנאה וחשדנות על רקע הקשר הזוגי הבעייתי, שירות המבחן ציין שלא ניתן לשלול קיומו של גורם סיכון במקרה שכזה, אך ביחד עם זאת לאחר שיחה עם המשיב ועם מעסיקו משך השנים האחרונות, ולאחר בדיקת חלופת המעצר המוצעת, ובשים לב לעובדה שמדובר בהליך פלילי ראשון בחייו של המשיב, המליץ שירות המבחן בפני בית המשפט להורות על שחרורו של המשיב באותה חלופה.

7.         אכן מדובר בעבירות מין בתוך המשפחה שמקימות בנסיבות רגילות חזקת מסוכנות שלא ניתן לאיינה אלא באמצעות מעצר מאחורי סורג ובריח, למעט מקרים חריגים שבהם בית המשפט נוכח לדעת שניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר, אך מקרה זה שונה קצת במובן זה שמדובר בתלונה שהוגשה לפני מספר ימים בגין אירוע אונס שאירע לפני כ-5 חודשים, כאשר במהלך כל תקופה זו לא הוגשה כל תלונה על ידי המתלוננת בגין מעשה האינוס.

            אם אוסיף לכך את העובדה שגם אליבא דגרסת המתלוננת לא נעשה שימוש באלימות תוך כדי אינוסה, ולכך תתווסף העובדה שמדובר במשיב שככל הנראה היה שתוי במועד האירוע, מתקשה אני לקבוע שמדובר בעבירות מין שעולה מהן מסוכנות רבתי לחזרה על מעשים דומים בעתיד.

            העובדה שהמתלוננת לא הגישה תלונתה משך מספר חודשים, כמו גם העובדה שחברתה ואמה של המתלוננת חזרו והדגישו את דבריה בדבר מערכת יחסים תקינה בינה לבין המשיב בכל הנוגע למעשי אלימות או כפיית קיום יחסי מין, יש בכל אלה לחזק את טענת הסניגוריה שאין מדובר בעבריין מין שנשקפת ממנו מסוכנות לחזרה על מעשים דומים בעתיד.

8.         יחד עם זאת, עילת המעצר אינה רק בגין עבירות המין נשוא האישום הראשון או המעשה המגונה באישום השני, אלא זו מתמקדת בעיקר בסכנה הנשקפת למתלוננת עקב הקנאה האובססיבית שפיתח המשיב כלפי המתלוננת, וחוסר יכולתו להשלים עם רצונה לפתח חיים עצמאיים.

            דומה שבנקודה זו אין בית המשפט יכול להתעלם מגרסתה של המתלוננת בדבר התלות, הקנאה, חוסר ההשלמה של המשיב עם רצונה להיפרד ממנו, עד כדי כך שהוא היה נכון לפגוע בעצמו על מנת להוכיח לה את מידת אהבתו הבלתי מוגבלת אליה.

            המשיב בגרסתו מחזק דברים אלה של המתלוננת, שעה שמדגיש העובדה כי הוא אוהב את המתלוננת ללא גבול, מוכן לעשות הכל למענה, אינו מוכן אף למסור גרסה משום שמסירת גרסה יש בה כדי לפגוע בשמה הטוב של המתלוננת.

            גם האמור בתסקיר שירות המבחן מחזק את הרושם שמדובר במי ששחרורו ללא תנאים מגבילים יכול לסכן את שלומה ובטחוה של המתלוננת.